ווייצ'י ריו UeciRyu

ווייצ'י ריו הינה אומנות לחימה המייצגת באופן ברור את התמרת הקונג פו הסיני לקראטה אוקינאווי.

קאנבון ווייצ'י לומד קונג פו

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 של המילניום הקודם, במשך כ-13 שנים, למד אדם בשם קאנבון ווייצ'י (Kanbun Uechi 上地 完文, 5.5.1877 - 25.11.1948) אצל מאסטר נודע לקונג פו, בשם שו שי ווה (1874 - 1926 Shu Shi wa, מכונה בסינית צ'ו טסו הו, Chou Tsu Ho).

קאנבון ווייצ'י היה בן אוקינאווה שהגיע לדרום סין בגיל 19 (חודש מרץ, שנת 1897) כדי להימנע מגיוס כפוי לצבא היפני וכדי להרחיב את ידיעותיו בתחום אומנויות הלחימה. הוא למד תחילה בדוגו' של משפחת קינג'ו (Kinjo), אך לאחר שלעגו לו על פגם דיבור ממנו סבל, הוא עזב את הדוג'ו וחיפש מורה אחר. אז פגש את מאסטר שו שי ווה.

שו שי ווה היה סיני, כנראה אחד ממתנגדי המשטר דאז, והמורה הגבוה ביותר במנזר שאולין הדרומי שבאזור פוג'יין. נוסף על היותו אומן לחימה, היה שו שי ווה גם הרבליטס (מרפא בעזרת צמחי מרפא) והוא לימד את קאנבון וויצ'י גם את סודות הלחימה וגם את סודות הריפוי.

שני אלה, קאנבון ווייצ'י ומורו שושיווה, הם החוליה המקשרת בין קונג פו לקראטה, בין סין לאוקינאווה.

פנגיינון

הקונג פו שלמד קאנבון אצל שושיווה כונה בפיו פנ-גיי-נון Pangainoon 半硬軟, המורכב משלושת המילים 'חצי'半, 'קשה' 硬 ו-'רך'軟. המשמעות המקובלת היא 'חצי קשה, חצי רך', אלמנט בולט בסגנון הזה המגלם זרימה מעגלית עם כוח רב, חסימות רכות ותקיפות חדות, ערכים אציליים עם נחישות אכזרית.

הפנגיינון כשלעצמו מסנטז שלושה סגנונות קונג פו: הטיגריס, העגור והדרקון.

• את הטיגריס מבטאות התקפות ישירות בעלות אופי רומס וטורפני, מנחי ידיים המחקים את לוע הטיגריס, כפת הטיגריס וניב הטיגריס, תנועות חדות וקצרות ואת ההשפעה הפסיכולוגית המזיקה של תבוסה בפניי מאסה תוקפנית ואימה במחשבתו של היריב; 
• את העגור מבטאות תנועות עגולות ורכות יותר, בעיטות, עמידה על רגל אחד ומנחי ידיים המחקים את אברות (אברה היא קצה הכנף) העגור ואת מקור העגור; 
• את הדרקון, המסתחרר כשהוא מוסתר בין העננים, מגלמות תנועות רכות ומתמשכות, טכניקות תנועה סיבוביות, דמויות טורנדו, בעיטות סיבוביות, מהירות ועצמה, ואת ההשפעה הפסיכולוגית המזיקה של בלבול, הפתעה וזריעת אי סדר במחשבתו של היריב.

הפנגיינון מתאפיין בעיצוב יחודי של כפות הידיים והרגליים להפקת 'כלי נשק אנטומיים' כמו השוקן - אגרוף יחיד מפרק, הסוקסן - בעיטה ישירה עם קדמת הבוהן הגדולה, ועוד. המטרה היא לפגוע בעוצמה הרבה ביותר עם שטח הפנים הקטן ביותר כדי להפיק מקסימום נזק.

מאפיין נוסף של הפנגיינון הוא 'גלימת הברזל' - חלק סדיר מהאימונים הוא חישול הגוף והנפש והקשחתם עד למצב של עמידוּת בפניי החבטות הקשות ביותר.

קאנבון ווייצ'י שהה 13 שנים במחיצתו של שושיווה, במהלכן למד את 3 קאטות הליבה של הווייצ'י ריו, קאטות קונג פו טהורות בשם סאנצ'ין Sanchin 三戦, סייסאן Seisan 十三 ו-סנסייריו Sanseiryu 三十六. מסופר על קאטה נוספת, '108 ידיים' שלא הספיק ללמוד.

הוא סיים בדרגת מאסטר והחל ללמד בסין, ולאחר מכן באוקינאווה. שניים מתלמידיו הבולטים הם קאניי ווייצ'י (בנו וממשיך דרכו של קאנבון) וסייקו טויאמה.

ב-25.11.1948 נפטר מאסטר קאנבון וויצ'י כתוצאה מדלקת הכליות (נפריטיס). בן 71 היה במותו.

קאניי ווייצ'י מעצב השיטה

לאחר מכן לקח קאניי וייצ'י על עצמו את מורשת אביו וכפי שנראה, הוא האחראי לתמורות רבות שחלו בשיטה.

אחד הדברים הראשונים שעשה קאניי היה לשנות את שמה של השיטה, מהנקונאן (הדרך היפנית לבטא פנגיינון) לשם הרשמי ווייצ'י ריו שמשמעו הסגנון של [קאנבון] ווייצ'י. 

בנוסף, עיצב קאניי חמש קאטות נוספות שנועדו לגשר על הפער בין סאנצ'ין (הראשונה) סייסאן (האמצעית) וסנסייריו (האחרונה) - קאטות הקונג פו שלמד קאנבון בסין. שמונה הקאטות הופכות למסע של צמיחה מהבסיס אל הצמרת - וחזרה. הקאטות שעיצב קאניי הן קאנשיווה, קאנשו, סייצ'ין, סייריו ו-קאנצ'ין.

קאניי עיצב גם את מערכי הקדם-קרב קיו קומיטה ודאן קומיטה, את הצגת פרשנויות הקאטה קאנשיווה בונקאי וסייסאן בונקאי ואת חישולי הגפיים קוטה קיטאי ואשי קיטאי.

ווייצ'י ריו הוא אחד מסגנונות הקראטה האוקינאווים המכובדים ביותר והסגנון הפופולרי ביותר באוקינאווה. הוא מתורגל גם בארה"ב, באירופה ובישראל, בה הוא צובר בשנים האחרונות תנופה מרשימה.

חברי אירגון הווייצ'י ריו קניוקאי העולמי